חקירת תוקף החוב בפשיטת רגל, באילו מקרים?

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

סעיף 13 לפקודת פשיטת הרגל עוסק בנושא של חקירת תוקף החוב של החייב כלפי הנושה, וקובע כי כאשר בית המשפט דן בבקשת הנושה לפתיחת הליכי פשיטת רגל נגד החייב לצורך גביית החוב, הוא רשאי לברר מה הייתה התמורה לחוב פסוק, ואם הייתה לפניו ראיה למרמה, לקנוניה או לעיוות דין, או שהוכח קיומו של חוב בר תביעה מלבד החוב הפסוק, וכן, בית המשפט רשאי לברר מהו התוקף של החוב הפסוק.

סעיף זה, מתייחס למעשה למקרים שבהם הוצגה בפני בית המשפט ראיה למרמה, לקנוניה או לעיוות דין, או שהוכח קיומו של חוב בר תביעה חוץ מהחוב הפסוק. במצב זה, כאשר אדם מתחזה להיות נושה, הבקשה לפשיטת רגל נדחית, ואף אותו אדם עובר עבירה פלילית והוא צפוי לעונש מאסר.

הרציונל העומד מאחורי סעיף 13, הוא שהליכי פשיטת רגל הם הליכים שמערבים בתוכם אינטרסים לא רק של הנושה המחזיק בידיו פסק דין, אלא של נושים אחרים של החייב, על כן בית המשפט בוחן וחוקר את התוקף של החוב.

התראה לחייב טרם בקשת פשיטת רגל

בהתקיים תנאים מסוימים, יכול הנושה להגיש בקשת פשיטת רגל נגד החייב. כאשר הנושה מחזיק בפסק דין או צו נגד חייב לתשלום סכום כסף, או אם הוא מחזיק שטר חליפין, שטר חוב או צ'ק שהוגשו לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, והחייב לא הגיש התנגדות לביצועם או שהתנגדותו נדחתה. וגם במקרה שהוצאתו לפועל של פסק הדין, הצו או השטר לא עוכבה.

הליכי פשיטת רגל שננקטים על ידי נושה, נפתחים ברוב המקרים בבקשה מבית המשפט להמציא לחייב התראת פשיטת רגל. בהתראה יידרש החייב לשלם את החוב בתוך פרק זמן קצוב, או להבטיח את החוב באמצעות מתן ערובה, או להגיע לפשרה בהסכמת הנושה או בית המשפט, בתוך שבוע ימים מיום המצאתה.

אי מילוי הדרישות שצוינו בהתראה שנשלחה לחייב, מקים מעשה פשיטת רגל, אשר בגינו רשאי הנושה להגיש בקשת פשיטת רגל נגד החייב. מעשה פשיטת רגל מתקיים אם החייב לא פרע את חובו ולא הגיש התנגדות להתראה בתוך פרק הזמן הנקוב בהתראה. או אם החייב הגיש התנגדות אך ההתנגדות נדחתה, והוא לא פרע את החוב. בנסיבות אלה, רשאי הנושה להגיש בקשת פשיטת רגל נגד החייב.

בקשת פשיטת רגל על ידי נושה

נושה העומד בתנאים רשאי להגיש בקשת פשיטת רגל נגד החייב. בשלב ראשון תוגש הבקשה אל הכונס הרשמי, ורק לאחר קבלת אישורו, ניתן להגישה לבית המשפט המחוזי. כעבור מספר חודשים מעת מסירת הבקשה לחייב, יקיים בית המשפט דיון לבירור הבקשה, בנוכחות הנושה, החייב והכונס הרשמי, ובית המשפט רשאי להחליט, על פי שיקול דעתו, אם לתת צו כינוס לנכסי החייב או לדחות את הבקשה.

דיון בבקשת נושה למתן צו כינוס

הנושה נדרש להציג בפני בית המשפט ראיות להוכחת החוב, הוכחה שבקשת פשיטת הרגל נמסרה לחייב, הוכחות למעשה פשיטת הרגל, כולל הצגת פנקסיו העסקיים של החייב ועדותו של החייב עצמו. בשלב זה, רשאי בית המשפט לחקור את תוקף החוב, כלומר לברר מה הייתה התמורה של הנושה עבור החוב.

אם ימצא בית המשפט כי יש חשש למרמה, לקנוניה או לעיוות דין, הוא רשאי לברר האם החוב תקף. במקרה שהוכח כי קיים חוב נוסף שחב החייב לנושה, מלבד החוב שנטען בבקשה, רשאי בית המשפט לברר האם החוב הנוסף תקף.

שימוש בסעיף 13 לפקודה

כדי שבית המשפט יעשה שימוש בסעיף 13 לפקודה, על הנושה או אחד מבעלי התפקידים, להניח בפניו תשתית ראשונית, המצביעה על עילה להתערב. בעת הדיון בבקשת הנושה לצו כינוס, רשאי בית המשפט לברר מה הייתה התמורה לחוב הפסוק, ואם הובאה לפניו ראיה למרמה, לקנוניה או לעיוות דין, או שהוכח קיומו של חוב בר תביעה מלבד החוב הפסוק, ומהו תקפותו של החוב הפסוק.

במקרה שבית המשפט סבר כי הנושה לא המשיך באופן ראוי בהליכי בקשת פשיטת הרגל, הוא רשאי להחליף אותו בנושה אחר, כאשר החוב של הנושה המחליף הוא בסכום הנחוץ להגשת בקשת פשיטת רגל. ואולם, אם בתום הדיון בית המשפט השתכנע מהטיעונים והראיות שהציג הנושה לבקשת פשיטת רגל, הוא רשאי להוציא צו כינוס נכסים לנכסי החייב ואף יכול למנות מנהל מיוחד לטיפול בהליך.