מהי סמכות בית המשפט לבטל הכרזה על פשיטת רגל?

דרגו את המאמר

התקבלו 2 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

בהתקיים נסיבות מסוימות, רשאי בית המשפט לבטל את הכרזת פשיטת רגל על החייב, ואף כל אדם יכול להגיש לבית המשפט בקשה מנומקת לביטול ההכרזה.

עם מתן צו פשיטת רגל ומינוי נאמן לחייב, נעשית הכרזת פשיטת רגל ובעקבותיה נכסי החייב עוברים לרשות הנאמן לצורך מכירתם וחלוקתם בין הנושים. ההכרזה מטילה מספר הגבלות על החייב בנוסף להגבלות המוטלות עם מתן צו כינוס, כגון: הגבלות על ניהול חשבון בנק, הגבלות על שימוש בכרטיסי חיוב, הגבלות על מעורבות בתאגיד ועוד.

לאחר הכרזת בית המשפט מתפרסמת הודעה על כך ברשומות ובעיתון יומי, הכוללת את שמו של פושט הרגל, כתובתו ומשלוח ידו, בית המשפט המכריז ומועד ההכרזה. בית המשפט יכול לבטל את ההכרזה אם השתכנע כי לא היה צריך להכריז על אדם כפושט רגל, אם החובות נפרעו במלואם או אם החייב ניצל לרעה את הליכי פשיטת רגל.

מהן העילות לביטול הכרזת פשיטת רגל?

סעיף 55 לפקודת פשיטת הרגל עוסק בסמכות לבטל את ההכרזה. על פי סעיף זה, במקרה שבית המשפט סבר כי החייב לא היה צריך להיות מוכרז כפושט רגל, או הוכח שחובותיו של החייב נפרעו במלואם, הוא רשאי להוציא צו, לפי בקשתו של כל אדם המעוניין בכך, לבטל את ההכרזה, והביטול יפורסם בהקדם ברשומות ובעיתון יומי.

כמו כן, בית המשפט רשאי לבטל את ההכרזה אם נוכח כי החייב פעל בחוסר תום לב וניצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל. חוסר תום לב יכול לבוא לידי ביטוי ביצירת חובות בזלזול בעקבות ניהול עסק שווא, או פנייה להליך רק כדי לדחות הליכי גבייה של הוצאה לפועל, התעלמות מקביעת צו תשלומים חודשיים, אי הגשת דוחות תקופתיים, חוסר שיתף פעולה עם המנהל המיוחד וכדומה.

מהן ההשלכות של ביטול ההכרזה?

אין בביטול ההכרזה כדי להסיר מהחייב פסלות על פי דין הנובעת מההכרזה, אלא אם בית המשפט החליט להסירה. ואף ויתור מותנה על חוב שנתבע בפשיטת רגל, לא ייחשב כפירעון מלא של החוב. עם זאת, במקרה של חוב שהחייב חלק עליו, החוב ייחשב כנפרע במלואו, אם החייב נתן התחייבות, בסכום ובערובה באישור בית המשפט, לשלם את הסכום שייפסק במשפט על פירעון החוב או הנוגע לו ואת הוצאות המשפט. ואף חוב המגיע לנושה שאי אפשר למצוא או לזהות אותו ייחשב כנפרע אם שולם במלואו לקופת בית המשפט.

סעיף 55(ד) לפקודה קובע כי ביטולה של הכרזת פשיטת רגל לא יפגע בתקפם של שום מכר והעברה או תשלום כשורה או בתקפו של מעשה לשם כך, שביצעו הכונס הרשמי, הנאמן או בעל תפקיד אחר, או בית המשפט, ואולם נכסי החייב יוקנו לאדם שימנה בית המשפט, ואם בית המשפט לא מינה אדם אחר, הנכסים יחזרו להיות קניינו של החייב כמידת זכותו או זיקתו בהם ובכפוף לתנאים שימצא בית המשפט לקבוע בצו.