האם שהותו של חייב בחו``ל מקנה לו חסינות מפני נקיטה בהליכי פשיטת רגל נגדו?
דרגו את המאמר |
|
כנגד חייב המתגורר בקנדה, ננקטו הליכי פשיטת רגל. החייב הביע את התנגדותו להליכים וטען כי לבית המשפט בישראל אין את הסמכות הבינלאומית לדון בעניין. וכן, החוב לנושה איננו חלוט ולא נגרם כתוצאה מחובות עסקיים. החייב עצמו לא התייצב לדיון המשפטי, ומי שהתייצב במקומו היו עורך דינו ואחיו.
בחודש יולי 2012 ניתנה התראת פשיטת רגל נגד החייב ובה נקבע כי אם לא ישלם סכום בסך 11 מיליון שקלים לנושה, תוך שבעה ימים, ייחשב הדבר מצידו כמעשה פשיטת רגל.
סכום החוב סוכם במסגרת פסק בוררות פיקטיבי, לכן הוא אינו קצוב וחלוט
החייב שהיגר בשנת 2003 לקנדה ומתגורר שם כיום, הגיש התנגדות להתראה, בטענה כי אין לבית המשפט בישראל סמכות בינלאומית לדון במקרה זה, משום שהוא אינו מתגורר בארץ. עוד טען כי החוב איננו חלוט ואינו עומד על סכום קצוב, אלא סוכם בין הצדדים על סמך פסק בוררות פיקטיבי, ללא אישור בית המשפט והנושה התחייב בפניו לא לעשות בו שימוש אמיתי כנגדו.
כמו כן, טען החייב כי חובותיו לנושה לא נוצרו תוך ניהול עסקים, אלא בעקבות הלוואות שלקח ממנו במסגרת עסקאות נדל"ן שניהל בזמנו בישראל, לכן לדבריו, אין מדובר בחוב צרכני הקשור לניהול עסקים.
הנושה טען כי אין מקום אחר מלבד ישראל שראוי לנקיטת ההליכים
מנגד טען הנושה, כי החייב ברח מהארץ כשהוא הותיר אחריו חובות רבים ואף כנגדו עומד צו עיכוב יציאה מן הארץ. הנושה הוסיף כי החייב מנצל לרעה את הליכי המשפט ופועל בחוסר תום לב וכי המקום הראוי לקיים את הליכי פשיטת הרגל נגדו, הוא ישראל בלבד. הנושה הדגיש כי חרף העובדה שהחייב מציג עצמו כאילו הוא העתיק את חייו לקנדה, הוא טרם פרע את חובותיו העסקיים שנוצרו בישראל.
השהייה בחו"ל לא מקנה לחייב חסינות מפני הליך פשיטת הרגל
בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו שמע את טענות הצדדים, והגיע למסקנה כי יש לדחות את ההתנגדות להליך פשיטת הרגל. בית המשפט דחה את הטענה שהחייב גר בחו"ל, לפיכך אין לבית המשפט בישראל את הסמכות לדון במקרה. בית המשפט ביסס קביעה זו על סעיף 3 לפקודת פשיטת רגל, שקובע כי קיימת האפשרות להמציא התראת פשיטת רגל גם לחייב השוהה מחוץ לשטח מדינת ישראל, כל עוד הוא בעל חובות עסקיים שלא נפרעו בארץ. לכן שהותו של חייב מחוץ לישראל, אינה מקנה לו את החסינות מפני הנקיטה נגדו בהליכי פשיטת רגל בישראל.
בנוסף דחה בית המשפט את טענתו של החייב כי לא מדובר בחובות עסקיים, אלא כתוצאה מהלוואות. במהלך הדיון התברר כי בשנים בהן נטל החייב את ההלוואות מהנושה, הוא ניהל עסקים בישראל, לכן קבע שמדובר בהלוואות שנלקחו על רקע עסקי, לפיכך החובות הם עסקיים.
בית המשפט דחה את טענות החייב בנוגע לחוב החלוט
עוד טען החייב כי החוב איננו חוב חלוט ואינו נשען על סכום קצוב, אך טענה זו נדחתה אף היא, מכיוון שבמסגרת הסכם הבוררות הוסכם בין הצדדים שהחייב ישלם לנושה סכום בסך 2,250,000 דולר ואף החייב שילם מזומנים לנושה ונתן לו שלושה נכסי נדל"ן, על חשבון הסכום הכולל, לכן החוב פסק מלהיות חוב חלוט, או חוב על סכום קצוב.
בנסיבות אלה דחה בית המשפט את התנגדותו של החייב בנקיטת הליכי פשיטת רגל נגדו וקבע כי החייב יישא בהוצאות המשפט בסך 7,500 שקלים.
פש"ר 27496-03-12