בית המשפט העליון בא לקראתם של פושטי רגל ומנע את ביטול ההליך, בניגוד להחלטת המחוזי

דרגו את המאמר

זוג נשוי נקלע לחובות כבדים, לאחר שהעסק שהיה בבעלותם נשרף כליל ובשנת 2007, הם הגישו בעצמם בקשה להכריז עליהם כפושטי רגל. בעקבות בקשתם, נתן בית המשפט המחוזי בבאר שבע צו לכינוס נכסיהם. במסגרת הליך פשיטת הרגל חויבו המבקשים לשלם לקופת הכינוס סך של 1,000 שקלים בחודש.

המבקשים הפסיקו להעביר את התשלומים החודשיים שנקבעו להם

לאחר שהמבקשים הוכרזו כפושטי רגל, בחודש יולי 2007, מונתה עורכת דין לתפקיד נאמנה על נכסיהם. ובמסגרת ההליך נמכר ביתם והתשלום עבור הבית הועבר לקופת פשיטת הרגל.

על רקע ביצוע אופן מכירת הבית, וטענות כנגד הנאמנה, המבקשים הפסיקו לשלם את התשלומים החודשיים ולא הגישו דו"חות כנדרש לכונס הנכסים הראשי.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה למתן צו הפטר

בשנת 20012, המבקשים הגישו בקשה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, למתן צו הפטר לסיום ההליכים, אך הנאמנה התנגדה לבקשה, בטענה כי המבקשים לא עמדו בתנאי צו הכינוס, הם צברו חוב פיגורים לקופת פשיטת הרגל, וכן לא הגישו דו"חות חודשיים, כנדרש מהם.

בית המשפט דחה את הבקשה למתן צו הפטר, על סמך טענות הנאמנה, אך העניק למבקשים ארכה של חודשיים להסדיר את החוב בסך 50,000 שקלים. וקבע כי אם לא יסירו את מחדליהם עד למועד זה, ייתכן ויבוטלו ההליכים.

המבקשים לא הסדירו את החוב במועד שנקבע ופנו לבית המשפט, בבקשה לפרוס את חוב הפיגורים. המבקשים הציעו לשלם 10,000 שקלים במזומן והתחייבו להגיש דו"חות חודשיים, אך הנאמנה התנגדה לבקשתם.

בית המשפט קבע כי התנהלותם של המבקשים מנצלת לרעה את ההליך

לאחר שלא עמדו בהתחייבותם, ראה בית המשפט בהתנהלות המבקשים ניצול לרעה של ההליך וזלזול בהחלטות שבוצעו במהלכו, לכן הורה על ביטול צו כינוס הנכסים וצו עיכוב הליך פשיטת הרגל, משנת 2007. וכן, הורה לשלם את שכרם של הנאמנה וכונס הנכסים, וקבע כי יש לחלק את יתרת הכסף שבקופה לנושים.

על סמך ההחלטה של בית המשפט המחוזי לביטול הליך פשיטת הרגל, הגישו המבקשים ערעור לבית משפט העליון וביססו את טענתם על התנהלותה הלקויה של הנאמנה.

המבקשים טענו כי במסגרת הליך פשיטת הרגל, נלקח מהם כל רכושם והם מצאו עצמם נרדפים על ידי הנושים, ללא יכולת לפתוח דף חדש ולפרוע את החובות, לאחר שבמשך שש שנים עוכבו הליכי ההוצאה לפועל שהתנהלו כנגדם. לטענתם הנאמנה התנהלה בחוסר מעש למעלה משלוש שנים, ובמהלכם היא לא פעלה כראוי, על מנת לסיים את הליך פשיטת הרגל.

כונס הנכסים הרשמי לא הביע את התנגדותו לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל, עד מתן פסק דין בערעור. וטען כי הבקשה הינה למתן סעד זמני עד להכרעה בערעור, ולא בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

הנאמנה מסרה כי אין ממש בטענותיהם של המבקשים כנגדה, אך היא נמנעת מלהגיב ואף לא התנגדה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל עד להכרעה בערעור. זאת בתנאי שהמבקשים ישלמו את כל חובות הפיגורים שנצברו בתיקי פשיטת הרגל, וימשיכו לבצע תשלומים חודשיים לקופת הכינוס, ויגישו את כל הדו"חות הנדרשים.

בית המשפט העליון קיבל את הבקשה להמשך ההליך, אך העמיד בפני המבקשים תנאים חדשים

לאחר שבית משפט העליון עיין בבקשה ובחומר שצורף אליה, הוא החליט להיעתר לבקשה בתנאים הבאים: המבקשים יפקידו בקופת הכינוס 15,000 שקלים במזומן. הם ישלמו לקופת הכינוס 2,500 שקלים בכל חודש, בנוסף לתשלום החודשי מכוח צו התשלומים, בסך 1,000 שקלים. וכן, יגישו, לכונס הרשמי את כל הדו"חות החודשיים שהיה עליהם להגיש החל מחודש ינואר 2013, ועד בכלל.
במידה והמבקשים לא יעמדו באחד מהתנאים הבאים יפקעו הצווים הזמניים לאלתר.