הברחת נכסים לפני פשיטת רגל

דרגו את המאמר

הקמת חברה חדשה לשם הברחת נכסים לפני פשיטת רגל

א’ פלמן, בספרו "דיני חברות בישראל הלכה למעשה" (מהדורה רביעית), כתב על תופעת הברחת נכסים וציין כי ידועים מקרים לא מעטים בהם חייבים העומדים לפני פשיטת רגל מבקשים להעביר את נכסיהם לחברה שבשליטתם וזאת על מנת להגן על רכוש זה מפני הנושים. יצוין כי מערכת המשפט בישראל אינה רואה בעין יפה מהלכים אלו. ניסיון של הברחת נכסים, תוך כדי העדפה במרמה וניצול הגבלת האחריות לרעה, עולה באופן ברור כדי שימוש שלא כדין באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה.

במקרים אלו, יש לגלות מיהו בעל המניות אשר מסתתר מאחורי מסך ההתאגדות של החברה החדשה, והאם החברה הוקמה על מנת להבריח את נכסיו שלו או של מי מטעמו מפני נושים. על מנת להרים את מסך ההתאגדות במקרה זה, יש להוכיח כוונת מרמה וחוסר תום לב. בית המשפט רשאי לבטל העברת רכוש זו מכוח סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם – 1980.

במידה והחברה הוקמה אך ורק על מנת לסייע בהברחת נכסים מנושים, ואין לחברה נושים נפרדים משלה אשר אינם קשורים לנושיו של בעל המניות, ניתן לבטל את ההעברה. ס' אוטולנגי מתייחסת לכך במאמרה "הרמת מסך - אחדים מהנימוקים לה ומידת החלתה", הפרקליט כה’, תשכ"ט, 462, בעמ’ 465.

"השימוש באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה לשם ביצוע מעשה תרמית מהווה את אחד הנימוקים המובהקים ביותר להרמת מסך ההתאגדות. המקרה הנפוץ ביותר לעניין זה נמצא בהברחת נכסים של חייב העומד בפני פשיטת רגל. במקרים אלו, חייבים רבים מנסים להבריח את רכושם לצדדים שלישיים על מנת למנוע את חלוקת הרכוש לנושים. עם זאת, לא אחת מבקש הנאמן, לאחר הכרזה על חייב כפושט רגל, לבטל העברות כגון דא".
 

דוגמא לפסק דין

בית המשפט ייעתר לבקשה במרבית המקרים, ומסך ההתאגדות יורם. הרמת המסך פועלת בסיטואציה זו בשתי פונקציות עיקריות - הן לשם ביטול ההעברה והן בכדי להוכיח התרמית. ראשית, הרמת המסך משמשת כאמצעי בידיו של בית המשפט לגלות כי החייב העביר נכסים אל גוף משפטי אשר נמצאה תחת שליטתו הבלעדית (מה שיכול להוכיח כי מדובר במעשה תרמית וניסיון להברחת נכסים). שנית, זיהוי החברה עם החייב מהווה למעשה לבטלות העברה מעיקרה.

בפסק הדין נהר השקעות בע"מ נ’ מדינת ישראל, ביקשה המדינה להרים את מסך ההתאגדות מעל חברת נהר, וזאת משום שהאגודה החקלאית נהריה העבירה לחברה את כל הרכוש. בית המשפט קבע כי ההעברה נעשתה לאחר ששר הפנים הוציא צו כנגד המועצה המקומית נהריה, ועל כן ההעברה דינה להתבטל.

ההעברה מהאגודה לחברה הייתה במקרה זה פיקטיבית לחלוטין וכל מטרתה הייתה כניסיון להברחת נכסים תוך מניעת הקנייתם על פי החוק לעירייה. בית המשפט ציין כי יותר מ-99% ממניות החברה הוחזקו בידי האגודה, ורק לה הייתה הזכות להשתתף בחלוקת הרכושה של החברה בעת פירוק או ברווחים. שאר המניות היו בידיו של אחד ממנהליה של האגודה. מדובר למעשה בשני בעלי המניות היחידים בחברה ועל כן עסקינן בחברת מעטים מובהקת בה מנהלי החברה הינם גם מנהלי האגודה. כמו כן, לחברה אין כל רכוש משלה מלבד הרכוש אשר הועבר אליה מהאגודה.

בית המשפט ציין כי היות ומדובר ברכוש אשר נתבע על ידי העירייה, כבר בבקשתה הראשונה כפי שהוגשה לשר הפנים. האגודה, למרות שידעה כי העירייה תמשיך במאמצים להשיג את מפעל המים (וכל הקשור בו), בחרה להקים את החברה ולהעביר לה את החלוקות המדוברות.

"כאשר מצרפים ביחד את כל הנסיבות, אין מנוס ממסקנה שהחברה הוקמה על-ידי האגודה והחלקות הועברו על שמה שלא בתום-לב אלא במטרה לרמות, לעקוף את חוק ההקניה ולסכל את הקנייתן", נכתב בפסק הדין, "בנסיבות אלה מותר גם מותר היה להרים את מסך ההתאגדות של החברה כאישיות משפטית ולחשוף את טיבה ופרצופה האמיתיים, כפי שעשה השופט המלומד."